<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל</h1>
<h2>דף מד.</h2>
ועוד שאלוהו. גם נמצא כתוב בהרבה מקומות בשאר ספרים [איסו"ב פט"ו ה"ב ופי"ז ה"ב, וסנה' פי"ט ה"ד אות ק"נ ואילך וש"נ, וסה"מ ל"ת סי' נ"ג וס"ס קס"ב] שאין הבא על חייבי לאוין לוקה אלא אם כן קדשה. ויגענו הרבה ולא מצאנו מנין לך. רק מצאנו קושיא גדולה בראש פרק אלו נערות [כתובות ל"ה ע"ב] דמקשינן אי רבי מאיר קשיא בתו ואי רבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי רבי יצחק קשיא ממזרת הא קיימא לן דאין לוקה ומשלם, ולדברי הספר מעולם לא שייך בה מלקות כלל.
והשיב לא נניח תלמוד ערוך ונפסוק הלכה ממשא ומתן של גמרא. שהרי עולא ור' יוחנן וריש לקיש וכמה אמוראי אליבא דידהו נשאו ונתנו בהא מתניתין וגם חכמי משנה חולקים הרבה בדבר זה. ויש לומר שר' יצחק חולק בדבר זה וסבירא ליה שכל הבועל אחת מחייבי לאוין בהתראה לוקה כאביי ואינה הלכה. וי"ל שר' יצחק סבירא ליה בממזרת כסברא דעולא באחותו. שהרי אמר עולא [שם ל"ב ע"א] שהמחלוקת שבאחותו בבוגרת ולא בנערה כך ר' יצחק אפשר דסבירא ליה הכי בממזרת. לפי שאי אתה יכול לחלק בחייבי לאוין עד שנאמר כי זאת האשה בבעילה בלבד ילקה עליה וזאת האחרת בקדושין ובעילה אלא באלמנה לכהן גדול בלבד כמו שנתפרש שם בסוף קדושין [ע"ח ע"א] וזהו תלמוד הערוך שם אמר אביי קידש לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום לא יחלל רבא אמר בעל לוקה לא בעל איננו לוקה מה טעם קאמר מה טעם לא יקח משום לא יחלל, ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קדש ולא בעל אינו לוקה להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא, ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קדש שלוקה ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חילל, ושניהם מודים במחזיר גרושתו משנשאת שאם בעל ולא קדש שאינו לוקה. ומדאמרינן ומודה אביי וכו' ומודה רבא כו' ושניהם מודים וכו' ש"מ שבכל חייבי לאווין פליגי אביי ורבא ולא באיסור כהונה בלבד דאביי סבר שכל הבועל אחת מחייבי לאוין [בלא קדושין לוקה חוץ ממחזיר גרושתו שאינו לוקה עליה עד שיקדש ויבעול ורבא סבר שכל הבועל אחת מחייבי לאוין] אינו לוקה מאותו השם עד שיבעול אחר הקדושין כמחזיר גרושתו חוץ מאלמנה לכהן גדול שאם בעל לוקה אעפ"י שלא קידש. והדבר ידוע [ב"מ כ"ב ע"ב וש"נ] שאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. הילכך אי בעינן לאוקומי דברי רבי יצחק אליבא דהילכתא נימא שרבי יצחק אומר בממזרת כמו שאמר עולא באחותו, ואם תרצה תאמר שכך סבירא ליה לר' יצחק שכל הבועל חייבי לאוין בלא קדושין לוקה כסבריה דאביי. ועל כל פנים לא מדברי משא ומתן נפסוק הלכה כמו שאמרנו. וייראה לי שאין בדברים אלו ספק כלל. עד כאן נוסח תשובתו.
